שיר אהבה מאת יהודה עמיחי

זֶה הִתְחִיל כָּךְ: בַּלֵּב פִּתְאֹם

נַעֲשָׂה רָפֶה וְקַל וּמְאֻשָּׁר, כְּמוֹ

כְּמוֹ כְּשֶׁאָדָם חָשׁ שֶׁשְׂרוֹך נַעֲלוֹ

נַעֲלוֹ נִפְתָּח קְצָת, וּמִתְכּוֹפֵף.

אַחַר כָּךְ בָּאוּ יָמִים אֲחֵרִים.

וְעַכְשָׁו אֲנִי כְּמוֹ סוּס טְרוֹיָנִי שֶׁל

אֲהָבוֹת נוֹרָאוֹת, כָּל לַיְלָה הֵן

יוֹצְאוֹת וּמִשְׁתּוֹלְלוֹת, וּבַשַּׁחַר

חוֹזְרוֹת לְתוֹךְ הַבֶּטֶן הָאֲפֵלָה.